העליון: פינוי צומת חסום אינו בגדר "תיקון דרך" כמשמעותו בחוק הפלת"ד

השופט י' עמית:

           שוב חוזר הניגון, ושוב נדרשים אנו לשאלה הנצחית "תאונת דרכים או לא תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:חוק הפיצויים או החוק), והפעם מתמקד ענייננו במונח "תיקון דרך".

עיקרי העובדות והכרעת בית משפט קמא

1.        המערער, יליד 22.10.1980, נפגע בתאונה שאירעה ביום 24.9.2004. באותה תקופה עבד המערער כנהג משאית בחברה שנמצאת בבעלות אביו, וגם אחיו של המערער (להלן גם: נתנאל) עבד כנהג בחברה זו.

           ביום התאונה נסע נתנאל עם משאיתו מעפולה ליקנעם, כאשר למשאית מחובר נגרר. הן המשאית והן הנגרר היו עמוסים במטען של מדפים. סמוך לצומת מגידו נשמט חלק מהמטען שהיה על המשאית (המטען שהיה על הנגרר לא נשמט). מאחר שאותו יום היה ערב יום הכיפורים והיה עומס תנועה בצומת, השוטרים שהיו במקום האיצו בנתנאל להזדרז בפינוי המטען שנשמט ואף רשמו לו דו"ח על האירוע. נתנאל התקשר לאחיו-המערער ולאביו על מנת שיבואו לסייע לו בפינוי המטען מהדרך והעמסתו חזרה על המשאית.

2.        המערער הגיע למקום כאשר הוא נוהג במשאית אחרת, החנה אותה מאחורי משאיתו של נתנאל בצד הדרך והחל מסייע לו, יחד עם אביהם שגם הגיע למקום, להעמיס את המדפים שנשמטו על המשאית איתה הגיע (ולא על משאיתו של נתנאל ממנה נשמטו המדפים). המערער עמד על משאיתו שלו וסידר את המדפים אשר הגישו לו אחיו ואביו.

           בשלב כלשהו נפל המערער מהמשאית ונפצע בראשו ובצווארו. עיקר המחלוקת העובדתית בין הצדדים בבית משפט קמא נסבה על השלב בו נפל המערער מהמשאית. 

3.        לפי גרסתו של המערער בבית משפט קמא, הוא נפל לאחר שסיים להעמיס את המדפים על משאיתו והחל לרדת מהמשאית. ירידה מהרכב הינה בגדר "שימוש ברכב" ולמיצער, המדובר ב"תיקון דרך" ולכן המדובר בתאונת דרכים. מנגד, טענה המשיבה, כי המערער נפל מהמשאית בעודו מעמיס את המדפים, בזמן שהמשאית עומדת במקומה ועבודת הטעינה טרם הסתיימה, ולפיכך מדובר ב"פריקה וטעינה" שאינה מהווה תאונת דרכים על פי החוק.

4.        בפני בית משפט קמא הוצגו שורה של ראיות, לרבות עדויותיהם של חובש מגן דוד אדום שהגיע לזירת האירוע וטיפל במערער, סטודנטית לפסיכולוגיה אשר טיפלה במערער במהלך שיקומו בבית חולים לוינשטיין, טופס הודעה על פגיעה בעבודה שהוגש למוסד לביטוח לאומי וגיליון הערכה נוירופסיכולוגית שנערך בעת שהותו של המערער בבית חולים לוינשטיין.

           על פי מכלול הראיות שהוצגו בפניו, קבע בית משפט קמא כי המערער נפגע במהלך העמסת המשאית ולא בעת שירד ממנה לאחר שסיים להעמיסה. כאמור, בית משפט קמא נסמך, בין היתר, על טופס ההודעה לביטוח הלאומי, שם נרשם "תוך כדי העמסה במשאית נפלתי מהמשאית אל המדרכה".

5.        בשאלה אם מדובר ב"תיקון דרך", קבע השופט קמא, לא מבלי לבטים, כי אין מדובר ב"תיקון דרך", שכן מלשונו של חוק הפיצויים עולה כי הכוונה היא למקרה בלתי צפוי שאירע במהלך נסיעתו של הרכב בו נעשה תיקון הדרך.בנסיבות דנן, נקבע כי לא אירע כל מקרה בלתי צפוי במשאית של המערער, שהרי הגיע למקום במטרה לסייע לאחיו לפנות את המטען שנשמט ממשאית אחרת. תיקון הדרך עליו מדובר בחוק הפיצויים מתייחס למצב בו אירעה תקלה ברכב במהלך נסיעתו ויש לבצע תיקון דרך באותו רכב על מנת שיוכל להמשיך בדרכו. וכלשונו של בית משפט קמא:

"תיקון הרכב בו מדובר בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" אשר בחוק הפיצויים, הוא "תיקון דרך ברכב", דהיינו ברכב שהתקלקל (וראה: ע"א (מחוזי חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט (2008))".

           לפיכך, תיקון הדרך מתייחס לרכבו של נתנאל, ואילו המערער נפגע במהלך העמסתו של רכבו-שלו ולכן אין המדובר בתאונת דרכים.

           מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים בערעור

6.        המערער מיקד טענותיו בהכרעתו של בית משפט קמא בשאלה המשפטית כי אין מדובר ב"תיקון דרך". לשיטת המערער, על פי מבחן הסיכון התעבורתי, הזירה שבה נעשה התיקון יכול שתהא גם מחוץ לרכב לרבות על הכביש, בשוליים, או על גבי רכב אחר. המערער סומך ידיו על הלכת אלראהב לפיה כל עוד הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, אזי הפגיעה תיחשב כנגרמת עקב השימוש (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מ"ה(2) 338, 343 (1991); וראה גם ע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן, פ"ד נו(6) 821 (2002)).

           לטענת המערער, טעה בית המשפט בקובעו כי אין ליישם בעניינו את מבחן הסיכון התעבורתי שכן זה מתייחס למשאיתו של נתנאל אך לא למשאיתו של המערער. לשיטת המערער, כיוון שהוא הגיע למקום על מנת לסייע לאחיו להסיר מפגע שהינו סיכון תעבורתי, חל בעניינו מבחן הסיכון. העמסת המטען למשאיתו של המערער נעשתה במסגרת תיקון הדרך של "הרכב התקול", דהיינו משאיתו של נתנאל. העובדה שתיקון הדרך בוצע באמצעות רכב אחר, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין הרכב התקול ובין מעשה התיקון.

7.        המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא ומוסיפה על כך מטעמיה-שלה. לשיטתה, לפנינו מקרה מובהק שבו חלה החזקה הממעטת של "פריקה וטעינה" שכן המערער נפגע בשעה שהרכב עמד במקומו והוא העמיס עליו את המטען שנפל על הכביש. הפגיעה לא אירעה במשאית ממנה נשמט המטען, היא משאיתו של נתנאל, אלא במשאיתו של המערער, שחנתה בצידי הדרך ולא היוותה סיכון תעבורתי, ולכן לא חל גם מבחן הסיכון התעבורתי.

           עוד טוענת המשיבה כי לא מתקיים בעניינו קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. המערער לא נפגע עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה, ומשאיתו-שלו הינה זירת אירוע בלבד. עוד לעניין הקשר הסיבתי, טענה המשיבה כי לא מתקיימים בענייננו "מבחן הסיכון" ו"מבחן השכל הישר" כפי שהותוו בפסיקה.